הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' שבת ואח'

פסק דין

לפני תביעה כספית בגין נזקים שנגרמו לרכב התובעת 2 אשר בוטח על ידי התובעת 1 באירוע תאונת דרכים.

התובעות טוענות כי ביום 3.9.2010 נהגה התובעת 2 ברכבה בשדרות ויצמן בנתניה. אותה עת עמד רכב הנתבעים בחניה כפולה בצד ימין של הכביש. כאשר רכב התובעות חלף במקביל לרכב הנתבעים ומשמאלו, נפתחה לפתע דלת רכב הנתבעים ופגעה בדופן ימין של רכב התובעות. לרכב התובעות נגרמו נזקים ומכאן התביעה.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכב הנתבעים חנה בחנייה, כאשר דלת הנהג פתוחה והנהג עומד ליד הדלת. לפתע הגיח רכב התובעות בחוסר זהירות ופגע בדלת רכב הנתבעים. בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה נכתב כי רכב הנתבעים חנה בחנייה כפולה.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של התובעת 2 ושל הנתבע 1 ובתו אשר הייתה עמו ברכב.

התובעת 2 העידה כי רכבה עמד בחנייה כפולה לאחר רכב שחנה גם הוא בחנייה כפולה והמתינה לבעלה, אשר ירד קודם לכן מהרכב כדי לקנות דבר מה מאחת החנויות שבסמוך. שוטר שהיה מאחוריה סימן לה לנסוע קדימה. התובעת 2 נסעה קדימה ועקפה את רכב הנתבעים, כאשר לפתע שמעה רעש חריקה. נתברר לה כי הדלת האחורית שלה נפגעה לאחר שהנהג ברכב הנתבעים פתח את הדלת. לדבריה במקום יש שני נתיבי נסיעה ונתיב חנייה אחד וכי התאונה ארעה לאחר שנסעה בנתיב הנסיעה השמאלי מתוך השניים.

הנתבע 1 העיד כי בנתיב נסיעתו היה לפניו רכב שעמד בנתיב הצמוד לנתיב החנייה (להלן: "הרכב הנוסף"). הנהג ברכב הנוסף היה עסוק בויכוח עם שוטר שהיה במקום ושעיכב אותו לאחר שזה שוחח בטלפון הנייד תוך כדי נסיעה. הנתבע 1 עקף משמאל את הרכב הנוסף. או אז פתח הנהג ברכב הנוסף את הדלת של רכבו וזו פגעה ברכב הנתבעים. הנתבע 1 פתח את הדלת של רכבו ועמד במרווח שבין הדלת לבין הרכב ופנה אל השוטר שהיה במקום. השוטר אמר לו להחליף פרטים עם הנהג ברכב הנוסף. בעת שהנתבע חיפש עט על מנת לרשום את פרטי הנהג ברכב הנוסף הוא שמע מכה. לדבריו ההתנגשות בין רכב התובעות לרכב הנתבעים ארעה כאשר הוא עדיין עומד בין הדלת הפתוחה לגוף הרכב וכי התובעת 2 ניסתה להידחק במרווח שנוצר בין המדרכה לבין רכב הנתבעים. מדובר במרווח שאינו מיועד לנסיעה. כשנשאל הנתבע האם הוא עמד בחניה כפולה כאמור בטופס ההודעה לנתבעת 2 הוא השיב בשלילה. לדבריו הרכב הנוסף הוא אשר עמד בחניה כפולה.

בתו של הנתבע 1 אמרה גם היא שאירוע התאונה התרחש לאחר שאביה עמד בין הדלת לבין גוף הרכב, כאשר מימינו עמד רכב נוסף אשר היה בחניה כפולה. לדבריה קודם לתאונה נושא כתב התביעה, הנהג ברכב הנוסף פתח את הדלת אשר פגעה בדלת של רכב הנתבעים. בעדותה היא אמרה כי התאונה התרחשה בעת שאביה התכופף להרים את העט.

הן הנתבע 1 והן בתו, העידו כי בעלה של התובעת 2 ישב בעת התרחשות התאונה ברכב התובעות ליד התובעת 2 שנהגה ברכב.

מאחר שבעלה של התובעת 2 נכח באולם בית המשפט ולאור העדויות שנשמעו לפיהן הוא נכח ברכב התובעות בזמן התאונה זימנתי אותו לעדות. בעדותו הוא אמר כי הוא לא נכח ברכב במועד התאונה וכי הוא הגיע לרכב רק לאחר התרחשותה ולאחר שחזר מחנות סמוכה. הוא חזר ואמר כי הוא לא ראה את אירוע התאונה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר המצוי בתיק בית המשפט, שמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה.

הגרסה שהוצגה במהלך עדותו של הנתבע 1 לפיה רכב הנתבעים היה משמאל לנתיב בו עמד הרכב הנוסף בחניה כפולה נשמעה לראשונה בעדותו לפני ולא צוינה בכתב ההגנה ובטופס ההודעה ומהווה הרחבת חזית שאיני מקבלה. כך הדברים אמורים גם לגבי כל השתלשלות העניינים שתיאר הנתבע 1 בקשר עם התאונה שהתרחשה בין רכב הנתבעים לבין הרכב הנוסף.

בטופס ההודעה אותו צרפו הנתבעים לכתב הגנתם ועליו הם הסתמכו, צוין במפורש שרכב הנתבעים עמד בחנייה כפולה. עובדה זו מתיישבת עם גרסת התובעות כפי שפורטה בכתב התביעה ובהודעה שמסרה התובעת 2 לתובעת 1. בעדותה לפני, התובעת 2 חזרה וטענה שהיא עמדה בחנייה כפולה אחרי רכב הנתבעים שעמד גם הוא בחנייה כפולה וכי היא עקפה אותו משמאל. לאור האמור אני מעדיף את גרסת התובעות בעניין זה לפיה התובעת 2 עקפה את רכב הנתבעים כשהיא נוסעת בנתיב הנסיעה השמאלי וכי היא לא ניסתה להדחק במרווח שנוצר בין המדרכה לרכב הנתבעים.

זאת ועוד, אני מאמין לבעלה של התובעת 2 כי הוא לא נכח כלל ברכב התובעות בעת התרחשות התאונה. התובעת 2 העידה גם היא כי היא הייתה לבדה ברכב במועד התאונה. יתכן בהחלט שהנתבע 1 ובתו אשר ראו את בעלה של התובעת 2 לאחר התאונה נטו להאמין מתוך טעות כי הוא היה ברכב במועד התאונה.

הנזקים ברכב התובעות בצד ימין, מתיישבים עם טענת התובעות לפיה הדלת של רכב הנתבעים נפתחה בפתאומיות לעבר רכב התובעות, שאחרת היה צפוי שרכב התובעות ייפגע בחלקו הקדמי ביותר, ולא היא.

אציין כי גם בהתאם לגרסתם של הנתבע 1 ובתו לפיה התאונה התרחשה בעת שהדלת של רכבם הייתה פתוחה ובעת שהנתבע 1 חיפש עט, הרי בהחלט ייתכן שזו הייתה פתוחה קמעא והיא נפתחה יותר לעבר רכב התובעות בעת שזה חלף על פניו. לעניין זה רלוונטית תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה הקובעת כי :"לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

סוף דבר התביעה מתקבלת.

התובעת 1 הוכיחה את נזקיה באמצעות חוות דעת שמאי ומסמכים המעידים על תשלום. התובעת 2 הוכיחה את נזקיה באמצעות אישור הפסדים שקבלה מהתובעת 1.

אשר על כן הנתבעים ביחד ולחוד ישלמו לתובעת את נזקיה בסך 4,557 ₪ ולתובעת 2 סך של 1,483 ₪ בגין הפסדי השתתפות עצמית. הסכומים ישולמו כשהם צמודים ונושאי ריבית כדין מיום 4.11.2010 ועד התשלום בפועל.

באשר להפסד הנחת העדר תביעות, התובעת 2 לא הוכיחה כי נזק זה התגבש במועד הגשת התביעה וכי היא נשאה בו בפועל. לאור זאת היא תוכל להגיש תביעה בעתיד בגין ראש נזק זה ככל שנשאה בהפסד זה.